יש איים שמרגישים כמו פרס. בפעם הראשונה שעליתי לסירה המהירה מסאנור והגעתי אחרי ארבעים דקות לנוסה למבונגן, הבנתי שמצאתי בדיוק את מה שחיפשתי: את הקסם של באלי של פעם, בלי הפקקים, בלי הבטון ובלי ההמונים. למבונגן היא אי קטן מול החוף הדרום מזרחי של באלי, רגועה הרבה יותר מאחותה הגדולה נוסה פנידה, ובכל זאת עמוסה בחופים יפים, מצוקים דרמטיים ומים בצבע שקשה להאמין שהוא אמיתי.
אם אתם מתלבטים בין האיים, יש לי מדריך נפרד על נוסה פנידה הגדולה והפראית. כאן אני לוקח אתכם דרך כל מה ששווה בלמבונגן: החופים, הגשר הצהוב, המנגרובים, השנירקול ואיפה לישון.
איך מגיעים ומתי כדאי לבוא
הדרך לנוסה למבונגן עוברת דרך נמל סאנור. אם אתם עדיין בונים את המסלול, יש לי מדריך על סאנור שממנו יוצאות הסירות. ההפלגה בסירה מהירה נמשכת בערך שלושים עד ארבעים וחמש דקות, וכרטיס הלוך ושוב עולה בין 300 אלף ל-500 אלף רופיה (כ-70 עד 117 שקל). שווה להזמין יום קודם, במיוחד בעונה הגבוהה בין יוני לספטמבר.
הטיפ שלמדתי בדרך הקשה: עולים לסירה ישר מהחוף, עם הרגליים בתוך המים. אז נועלים כפכפים שקל לחלוץ, ומכניסים טלפון, מצלמה וארנק לשקית אטומה למים. הים בין באלי ללמבונגן יכול להיות גלי, אז אם אתם נוטים למחלת ים, קחו כדור חצי שעה לפני ההפלגה. הגעתי פעם בלי, ולמדתי לקח.
החופים של נוסה למבונגן
לב העניין בלמבונגן הוא החופים, וכל אחד מהם הוא עולם בפני עצמו:
- מאשרום ביץ׳ (Mushroom Beach), החוף הראשי והנוח ביותר. מפרץ רדוד עם מים שקטים וטורקיז, מושלם לשחייה רגועה ולשנירקול ישר מהחוף. יש שם מסעדות ובארים על החוף, וזה המקום שבו ביליתי בוקר שלם בלי לזוז.
- דרים ביץ׳ (Dream Beach), חוף חול לבן עם גלים גדולים ומים סוערים. יפהפה לצילום ולשקיעה, אבל הזרמים חזקים, אז נכנסים למים בזהירות רבה או בכלל לא.
- סנדי ביי (Sandy Bay), ממש ליד דרים ביץ׳, מפרץ קטן עם ביץ׳ קלאב נחמד שבו אפשר לשבת על כיסא נוח עם נוף.
דוויל׳ס טיר: כשהים מתפוצץ
אחת התמונות הכי חזקות שלקחתי באי הייתה בדוויל׳ס טיר (Devil’s Tear), מצוק סלעי לא רחוק מדרים ביץ׳, ששם הגלים של האוקיינוס מתנפצים אל תוך מערות ובקעים בסלע ומתפרצים החוצה כמו מזרקה ענקית. בשעת השפל, כשגל גדול נכנס, המים עפים עשרה מטר לאוויר וקשת בענן נוצרת בתרסיס. ישבתי שם כמעט שעה רק לצלם את הרגע המושלם.
חשוב מאוד: לא מתקרבים מדי לקצה ולא יורדים אל הסלעים הרטובים. הים כאן בוגדני, וגל אחד גדול יכול לסחוף. צופים ממרחק בטוח, נהנים מהמופע, ומגיעים לקראת שקיעה כשהאור הכי יפה והאוקיינוס הכי דרמטי.
הגשר הצהוב ונוסה צ׳נינגן
אחת החוויות האהובות עליי בלמבונגן היא לחצות את הגשר הצהוב (Yellow Bridge), גשר תלוי צר וצהוב שמחבר את נוסה למבונגן לאי הקטן שלצידה, נוסה צ׳נינגן. הגשר מיועד להולכי רגל ולקטנועים בלבד, חוצים אחד אחד, וזו דרך מהנה לעבור בין שני האיים.
בנוסה צ׳נינגן יש את בלו לגון (Blue Lagoon), מפרץ קטן עם מים בכחול עז שמוקף מצוקים, ושם נמצאת קפיצת המצוק המפורסמת (רק למנוסים ובזהירות). יש גם נקודות תצפית יפות ובתי קפה שקטים על הצוק. רכבתי בין שני האיים בקטנוע בערך חצי יום, וזה הספיק כדי לראות את העיקר בלי למהר.
יער המנגרובים והשנירקול
בצד הצפוני של למבונגן יש יער מנגרובים (Mangrove Forest) שלם, שאפשר לשוט בו בקאנו או בסירה קטנה עם מקומי שמשייט אתכם בין שורשי העצים בתעלות צרות וירוקות. זו פעילות שקטה ורגועה, נחמדה במיוחד לשעות הבוקר או לקראת שקיעה. סיבוב כזה עולה בערך בין 100 אלף ל-150 אלף רופיה (כ-23 עד 35 שקל).
ואז יש את הכוכבת האמיתית: השנירקול. המים סביב למבונגן עשירים בשוניות, וטיול שנירקול בסירה לוקח אתכם לכמה נקודות מסביב לאיים. אם יש מזל, רואים מנטות ענק במנטה פוינט (Manta Point) ליד פנידה, וצבי ים בקרבת מקום. סיור שנירקול עם כמה עצירות עולה בערך בין 350 אלף ל-600 אלף רופיה (כ-82 עד 140 שקל) ליום. אם אתם רציניים לגבי תת המים, יש לי מדריך נפרד על שנירקול ודייוינג בבאלי.
איפה לישון בנוסה למבונגן
למבונגן קטנה, ורוב הלינה מרוכזת באזור ג׳ונגוט באטו (Jungut Batu) ובסביבות מאשרום ביץ׳. אלה אזורי החוף הנוחים, עם מסעדות, בארים ונוף לים. הנה החלוקה כפי שאני רואה אותה:
| סוג לינה | מחיר ללילה | למי מתאים |
|---|---|---|
| הוסטל / בית הארחה פשוט | 150 אלף עד 350 אלף רופיה (35 עד 82 שקל) | מטיילי תקציב, צעירים, סולו |
| בנגלו או חדר עם נוף לים | 500 אלף עד 1 מיליון רופיה (117 עד 234 שקל) | זוגות, חופשה רגועה |
| וילה עם בריכה פרטית | מ-1.5 מיליון רופיה (כ-350 שקל) ומעלה | פינוק, ירח דבש, משפחות |
הטיפ שלי: בחרו לינה קרובה לחוף שאתם הכי מתכננים לבלות בו, כי בערב ההתניידות באי מוגבלת ונחמד פשוט לצאת רגלית לארוחה ולשקיעה. אם אתם רוצים להעמיק בכל אזורי האי, יש לי מדריך כללי על איפה לישון בבאלי שמסביר את ההיגיון מאחורי הבחירה.
איך מתניידים באי
הדרך הכי כיפית להסתובב בלמבונגן היא בקטנוע. השכרה עולה בערך בין 70 אלף ל-100 אלף רופיה ליום (כ-16 עד 23 שקל), והאי כל כך קטן שאפשר לחצות אותו מקצה לקצה תוך פחות מחצי שעה. הכבישים פשוטים יותר מבפנידה, אבל יש כמה עליות תלולות וחתחתים, אז רק מי שבטוח על קטנוע. כדאי לקרוא קודם את המדריך על השכרת קטנוע ורכב בבאלי.
אם קטנוע לא בא בחשבון, יש טוק טוק מקומיים שלוקחים אתכם בין החופים תמורת תשלום, וזו האופציה הנוחה למשפחות עם ילדים. גראב וגוג׳ק כמעט לא קיימים באי, אז סומכים על תחבורה מקומית או על הרגליים.
נוסה למבונגן היא התזכורת לכך שבאלי האמיתית עדיין קיימת, רק צריך לחצות מעט מים כדי למצוא אותה. אז כשתתכננו את הטיול, כמה ימים אתם מוכנים להקדיש לאי הקטן והרגוע הזה?
